<h1>פסקי רבינו אביגדור צרפתי מבעלי התוספות פרשת קדושים</h1>
<h2>דף ה:</h2>
ואת שבתותי תשמורו [ויקרא י"ט]. בגמרא [יבמות ה' ע"ב] יכול אמר לו אביו חלל את השבת, פי' משום דאתי עשה ודחי את לא תעשה ת"ל את שבתותי תשמורו. וק"ק לר"צ למה לי קרא תיפוק לי', כדאמרינן בפרק ואלו נערות [מ' ע"א] היכא אמרינן דאתי עשה ודחי לא תעשה ה"מ דאי לא סתר את לא תעשה לא מקיים עשה כלל, אבל היכא דמצי לקיים עשה בלא דחיית לא תעשה כגון גבי מאנס אי אמרה לא בעינא מי איתא לעשה כלל. וא"כ ה"נ אי מחיל אב ליקריה לגבי בנו, מי אית ליה לעשה כלל, וא"כ את שבתותי תשמורו למה לי. ופי' ר"ץ דאב לא מצי מחיל לכבודו. וכן נראה ק"ק דבפ"ק דקדושין [ל"ב ע"א] מפרש בהדיא דאב מצי מחיל לכבודו, ופלוגתא בת"ח. וכ"ן די"ל דלכבודו מצי מחיל, אך צערו לא מצי מחיל כדקיי"ל הלכה כר' יהודה [כתובות נ"ו ע"א] דמתנה על מה שכתוב בתורה בדבר שבממון תנאו קיים. לכך פסק אמרי' [ירושלמי שם פ"ט ה"א] (דכתובה) [אלו דכותבין] אם מתה אשתו תהדר נדונייתא לבי נשא דבדבר שבממון תנאו קיים, אך בעונה דצערא דגופא תנאו בטל, ויכולה האשה להעמיד את בעלה בדין על עסק עונתה אפי' אם מחלה לו, ה"נ האב לא מצי מחיל צערו. ולכך פסק אסור לבן לספר את אביו שמא יפצע אותו וצערו אין במחילתו כלום.
הנה על הא דפרק אלו נערות [מ' ע"א] דלעיל, פי' רבינו שלמה והשתא נמי מלמדין אותה, ומשמע אפי' [הכי] אם לא היו מלמדין אותה היה חשוב עשה. והשתא ניחא גבי כיבוד אב א"ל הטמא [וכו'] ופריך עשה ולא תעשה הוא. הא לאו גרידא דחי, ולא אמרינן אילו אמר לא בעינא בכבודך מי איתיה לעשה, דהשתא מיהא א"ל הטמא. ובלאו הכי לא קשיא דטומאה ניתנה לדחות למת מצוה, והשבת אבידה בזקן ואינו לפי כבודו ובשלו מרובה, ועוד אי אמר לא בעינא בהשבת אבידה, ליתיה נמי מצוה.
<h2>דף כא.</h2>
פירוש מידות. לא תעשו עול במשפט [ויקרא י"ט]. אי בדין הרי כבר אמור, א"כ למה נאמר לא תעשו עול במשפט במידה אלא מלמד שהמודד נקרא דיין, אם משקר במדידה כאילו משקר בדין, ונקרא עוול [שנאוי] משוקץ חרם תועבה, וגורם ה' דברים מטמא את הארץ, ומחלל את השם, ומסלק את השכינה, ומפיל יושבי הארץ בחרב, ומגלה אותם מארצם. במשורה. זו הזיר הגדול פי' צריך לעשות זר ושפה על המדה. וי"א זו קונרות קטנה בגמ' [ב"ב פ"ט ע"ב] אחת ל' בלוג וי"א זה המחק דשויירא.
<h2>דף כב:</h2>
לא תקלל חרש [ויקרא י"ט]. [פסק] ה"ה לכל בני ישראל שנ' (שמות כ"ב כ"ז) בעמך לא תאור, ומה ת"ל חרש ללמד דוקא חרש שהוא בחיים לוקה, אע"פ שאינו שומע ואינו מדבר כמת, הא מת בעלמא אם מקללו אינו לוקה. דהחמירה תורה בכבוד הבריות חיים יותר מבריות מתים כדפי' לעיל, דבכבוד חיים דוחה לא תעשה אפי' בקום ועבור, וכבוד דמתים אינו דוחה ל"ת אלא בשב ואל תעשה. ומ"מ פסק אין אסור לקלל אא"כ אדם כשר הוא, כדכתיב בעמך בעושה מעשה עמך, אבל אם הוא אדם רשע חובה על כל בריה לקללו, כדאמרי' [בראשית רבה מ"ט א'] כל המזכיר רשע ואינו מקללו עובר בעשה שנ' (משלי י' ז') ושם רשעים ירקב ואומר (ישעי' מ"ח כ"ב) אין שלום אמר השם לרשעים, וכן מצינו בדוד ובירמיה שקללו שונאי ה' בחייהם.
אל תחלל את בתך [ויקרא י"ט]. זה המוסר בתו פנויה לזנות. א"ר אליעזר בן יעקב בא וראה מה הזנות עושה אדם בא על נשים הרבה ופעמים שהאשה מקבלת זנות מאנשים הרבה, פעמים שהבן נושא את אחותו והאיש את בתו ונתמלא כל העולם ממזרות ועל זה נאמר ומלאה הארץ זמה. לשון זו מה היא ומי הוא. ד"א זו מה יש לו תקוה, זהו שא"ה (קהלת א' ט"ו) מעוות לא יוכל לתקון.
<h2>דף לז:</h2>
אל תחלל את בתך [ויקרא י"ט]. זה המוסר בתו פנויה לזנות. א"ר אליעזר בן יעקב בא וראה מה הזנות עושה אדם בא על נשים הרבה ופעמים שהאשה מקבלת זנות מאנשים הרבה, פעמים שהבן נושא את אחותו והאיש את בתו ונתמלא כל העולם ממזרות ועל זה נאמר ומלאה הארץ זמה. לשון זו מה היא ומי הוא. ד"א זו מה יש לו תקוה, זהו שא"ה (קהלת א' ט"ו) מעוות לא יוכל לתקון.
<h2>דף מו:</h2>
וכי יגור [ויקרא י"ט]. יכול הבא ואמר גר אני מקבלין אותו ת"ל אתך במוחזק לך, פי' שיהיה ברור לך שהוא גר. וה"מ בארצך בעינן במוחזק לך פי' שיהיה לך ברור שהוא גר, משום דמצינן למימר דלהכי אמר דגר הוא כדי שיטול לקט שכחה ופאה. אבל בחוצה לארץ דליכא לקט שכחה ופיאה נאמן. ופר"ת במוחזק לך שהיה גוי אז צריך להביא עדים שנתגייר, ולכך אע"פ שהוא מהול, צריך להטיף ממנו דם ברית, ולהטבילו לשם יהדות, שמא נולד מהול, או שמא נתגייר בינו לבין עצמו אבל לא הוחזקנו בו שהיה גוי ואמר גר אני אין צריך להביא עדים שנתגייר, דהפה שאסר הוא הפה שהתיר ונאמן מגו דאי בעי שתיק, ושותין עמו יין. וי"מ ה"מ כשבא לפנינו מתחלה, אבל שהיה לפנינו כמה שנים, בחזקת גר, ועבר ממקום למקום אין צריך ראייה.
